תביעה של זכויות בנכסי קריירה או מוניטין יוצאת מנקודת הנחה כי קיימת זכות קניינית של בן זוג בכושר ההשתכרות של בן הזוג האחר. בדר"כ נשים שהם ברוב המקרים בן הזוג הביתי רואות את עצמן כמרכיב וגורם חשוב בבניית הקריירה של הבעל ומשכך תובעות סעד כספי ועתידי אשר יבטיח את עתידן הכלכלי לאחר הפירוד . בדר"כהתביעה מוגשת נגד בן זוג המועסק במקצועות חופשיים כגון: רואה חשבון, רופא וכיוצ"ב ומקצועות בהם ניתן לקיים פרקטיקה עצמאית, ולהשתכר מעל הממוצע. יודגש כי הסכומים שנפסקים הינם מעבר ובנוסף לחלוקה שווה של כלל הרכוש של בני הזוג, לרבות מקרקעין, עתודות פנסיוניות, כספים ונכסים מוחשיים אחרים לרבות חסכונות.
יש להבין מהיכן ההנחה כי לבן הזוג הביתי מגיע "נתח" מהחברה/מוניטין של בן הזוג האחר ? התפיסה היא כי בן הזוג הביתי פיתח מעין תלות כלכלית הן לעניין רמת אורח החיים המשותף והן לרמת אורח החיים של הילדים, בן הזוג הביתי רואה את עצמו כתורם משמעותי בבניית הקריירה והפירות שזכה להם בן הזוג האחר ועתה בפרידה, דורש את זכויותיו עבור ההשקעה שבאה לידי ביטוי בפירותיו של בן הזוג האחר.
כך לדוגמא אישה עקרת בית אשר דאגה לגידול הילדים ולא יצאה לעבוד , הסתמכה על בעלה לעניין פרנסת הבית והשתכרותה ועתה במועד הפירוד רואה את עצמה כאחת שעלולה לרדת ברמת חייה ואף נאלצת לחפש עבודה ,לעיתים אף בקושי רב עקב חוסר השכלה או הסמכה רלוונטית לשוק העבודה הנוכחי ודרישותיו.
מתן הסעד הכספי לבן הזוג הביתי בתביעת מוניטין ונכסי קריירה יכולה לבוא לידי ביטוי בתשלום של תשלומים עיתיים, דהיינו מדי חודש בחודשו או בתשלום חד פעמי מהוון אשר מחושב עתידית ביחס להשתכרותו העתידית המוערכת של בן הזוג השני.
איך הדבר משפיע על בן הזוג שנתבע?
בן זוג זה, שהושת עליו תשלום חד פעמי או תשלום עיתי - אינו יכול להרשות לעצמו, רוב הפעמים להאט את הקצב גם בגיל מבוגר ולעת פרישה, אין הוא יכול להרשות לעצמו לעשות הסבה מקצועית למקצוע מכניס פחות, אף שיגרום לו הנאה גדולה יותר או יאפשר לו שעות פנאי מרובות יותר ככל שגילו הולך ומתקדם מאחר והוא מחויב בתשלומים עיתיים לבן הזוג האחר, לעיתים תוך ויתורים עצמיים גדולים ומותרות שבעבר יכול היה להרשות לעצמו.
מצב דברים זה אף לא יאפשר לבן הזוג המשלם להחליף מקצוע או להעלות על דמיונו את האפשרות לפרוש לגמלאות מוקדם מהצפוי או הקבוע בחוק. למעשה, בן זוג זה "משועבד" לבן הזוג האחר.
תשלום מראש, בדיוק כמו היוון של זכויות פנסיוניות שטרם גמלו, הינה בעייתית ביותר, מאחר שקיימת אפשרות ריאלית ולא מנותקת מן המציאות כי הפוטנציאל לא יתממש או יותר נכון לא יימשך מכל מיני סיבות, כגון: מחלה, נכות, הפסקת עבודה, כשלון עסקים, הצפה בתחום העיסוק עד כדי אובדן כדאיות להיות עצמאי, רצון לפרוש בטרם גיל הפנסיה, משבר כלכלי עולמי או לפחות משבר במדינה בה אתה חי
תפיסה כזו מבטיחה הכנסה קבועה לבן הזוג האחר, בעוד שלבן הזוג "המשועבד" אין כל בטחון בקיומה של הכנסה זו. למעשה, אחד מבני הזוג מובטח כלכלית והשני צריך לקום בבוקר ולהיאבק יום יום על פרנסתו, שאותה הוא חולק עם האחר/ת.
אם מדובר בעצמאי הרי שהשינויים בשוק או שינויים בבריאות יכולים לפגוע אנושות בהכנסתו, ואם מדובר בשכיר בכיר בשוק העבודה, הרי שגם שכיר כזה ניתן לפטר בכל רגע נתון , למשל עקב קיצוצים, ואז הוא ייאלץ להסתפק בהכנסה נמוכה יותר במקום עבודה אחר, יוקרתי פחות.
יחד עם זאת, בן הזוג ה"מקבל" אינו נפגע והכנסתו אינה משתנה בכל מצב, מאחר שהמוניטין או נכסי הקריירה שוערכו ליום הפירוד, וכל מה שארע לאחר מועד הקרע- הוא יום הפירוד - לכאורה אינו נוגע לו. הוא/היא מקבל/ת את שלו/ה יהא מה שיהיה.
חשוב לציין כי בתביעה שכזו שבן הזוג תובע את בן הזוג האחר עבור נכסי קריירה ומוניטין צריך להוכיח כי אכן שימש "כבן הזוג הביתי", ותביעה כזו אינה מתקבלת אוטומטית, ישנם פעמים כי תביעה שכזו הינה צעד אסטרטגי בלבד על מנת להתיש את בן הזוג האחר, להפחידו ולגרום לו לוותר על זכויותיו האחרות מתוך אמצעי לחץ שמופעל עליו ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו.
לפגישת ייעוץ השאירו פרטים ונשוב אליכם
